8 כישורי חיים דיגיטליים שכל הילדים צריכים – ותכנית כדי ללמד אותם

לפני דור, כישורי טכנולוגיות מידע ומדיה היו כישורי נישה. היום, הם כישורי ליבה הנדרשים כדי להצליח ברוב מקומות התעסוקה.

מסיבה זו, כישורים דיגיטליים צריכים להיות חלק מהותי ממסגרת חינוכית מקיפה. מבלי שתוצע תוכנית חינוך דיגיטלית לאומית, הגישה, הידע, והמיומנויות הטכנולוגיות יתפתחו באופן לא שוויוני בחברה, יעצימו את חוסר השוויון בה ויגרמו לפגיעה בניידות החברתית.

מהו ה-DQ שלך? (אינטליגנציה דיגיטלית)האתגר למחנכים הוא לעבור מההתייחסות לטכנולוגיות מידע ככלי – דרך לאפשר את הלמידה (באמצעות פלטפורמות חינוכיות טכנולוגית), לתפיסת הטכנולוגיה כתחום משמעותי בו התלמידים צריכים להצטיין. מתוך כך, אנשי חינוך צריכים לחשוב איך ניתן לטפח את היכולות והביטחון של תלמידים להצטיין בעולם הדיגיטלי וגם מחוצה לו, שכן המדיה הדיגיטלית נוגעת בכל תחום בעולמנו.

כמו IQ או EQ – שמשמשים למדוד אינטליגנציה כללית או רגשית – היכולת לשלוט ולהשתמש במדיה הדיגיטלית יכולה להימדד. המדד שפותח לשם כך נקרא אינטליגנציה דיגיטלית - DQ: digital intelligence. החדשות הטובות הן, ש-DQ היא אינטליגנציה שניתן לאמץ ולפתח בקלות יחסית.

ניתן לפרק את האינטליגנציה הדיגיטלית לשלוש רמות:

רמה 1: אזרחות דיגיטלית - היכולת להשתמש בטכנולוגיה ומדיה דיגיטלית בצורה  בטוחה, אחראית ואפקטיבית.

רמה 2: יצירתיות דיגיטלית - היכולת להיות חלק מ"מערכת אקולוגית" דיגיטלית,  על-ידי יצירת תוכן חדש והפיכת רעיונות למציאות, באמצעות כלים דיגיטליים.

רמה 3: יזמות דיגיטלית - היכולת להשתמש במדיה וטכנולוגיה דיגיטלית לשם  פתרון אתגרים גלובליים או ליצירת הזדמנויות חדשות.

למה אנחנו זונחים את האזרחות הדיגיטלית?מתוך שלושת הרמות של האינטיליגנציה הדיגיטלית, יצירתיות דיגיטלית היא הרמה שמטופחת יותר מכולן בבתי הספר כיום. יותר ויותר בתי ספר מנסים לספק לילדים חשיפה לאוריינות דיגיטלית, תכנות ואפילו רובוטיקה, כולם נראים קשורים ישירות לסיכוי התעסוקה וליצירת מקומות תעסוקה בעתיד. בדומה לכך, ישנן יוזמות חינוכיות רבות, שמשתרעות מאמריקה code.org ועד לאפריקה IamTheCode.org שמקדמות גישת חינוך לתכנות.  

אפשר לראות שגם יזמות דיגיטלית מעודדות באופן יזום, במיוחד במחוזות ההשכלה הגבוהה. אוניברסיטאות בכירות רבות אימצו או מפתחות קורסים חדשים בנושא יוזמות, וכן מקיימות האקתונים לעידוד תרבות של חדשנות. אפילו התחלנו לראות תנועות גלובליות שמטפחות יזמות חברתית בקרב ילדים, באמצעות תוכניות של מנטורים, כמו Mara Foundation ותוכניות בית ספריות כמו Ashoka Changermaker School.

אבל אזרחות דיגיטלית קיבלה התעלמות מוחלטת בקרב מחנכים ומנהיגים. זו למרות העובדה שהצורך להיות מסוגל לשלוט בטכנולוגיה ולחיות בעולם דיגיטלי בביטחון, הוא צורך בסיסי ביותר, שילדים זקוקים לו כבר בגיל מאוד צעיר. ילד צריך להתחיל ללמוד אזרחות דיגיטלית מוקדם ככל האפשר, אידיאלית כאשר הוא מתחיל ללמוד לשחק בסלולרי, מתחבר למדיה חברתית או מתחיל לעסוק בכל מכשיר דיגיטלי אחר.

הכישורים הדיגיטליים שהילדים שלנו צריכים ללמודמחנכים נוטים לחשוב שילדים ילמדו את הכישורים הללו בעצמם, או שהכישורים הללו צריכים להיות מטופחים בבית. לעומת זאת, עקב פערי הדורות הדיגיטליים, בדרך כלל, לא ההורים ולא המורים יודעים איך לצייד את הילדים בכישורים הללו בצורה מיטבית.

ילדים צעירים נחשפים פעמים תכופות מדי לסכנות ברשת, כמו התמכרות טכנולוגיות ובריונות ברשת. הם יכולים גם לספוג נורמות התנהגות רעילות, שמשפיעים על היכולות שלהם לתקשר עם אחרים. למרות שרוב הילדים נפגשים עם אתגרים כאלה, החשיפה הבעייתית גבוהה יותר בקרב ילדים פגיעים, וביניהם ילדים עם צרכים מיוחדים, בני מיעוטים ובעלי קשיים כלכליים. ילדים אלו נוטים לא רק להיות חשופים יותר לסכנות, אלא גם עומדים בפני תוצאות חמורות יותר.

אז אילו כישורים אנחנו צריכים ללמד את ילדנו כחלק מהאזרחות הדיגיטלית שלהם? במחקר שביצעו בפורום הכלכלי העולמי בנושא הזה, סימנו שמונה כישורים החשובים במיוחד.

1. זהות אזרחית דיגיטלית: היכולת לבנות ולנהל זהות דיגיטלית ברשת ומחוצה לה, בצורה בריאה וישרה.
2. ניהול זמן מסך: היכולת לנהל את זמן המסכים, לבצע כמה משימות בו זמנית ולקיים ביקורת עצמית על זמן הבילוי ברשת.
3. ניהול אבטחת רשת: היכולת להגן על המידע האישי והפרטי המועלה לרשת באמצעות יצירת סיסמאות חזקות ולהגן על העצמי מפני התקפות ברשת.
4. ניהול פרטיות: היכולת להתנהל בדיסקרטיות לגבי הפרטים האישיים  שמשותפים ברשת ולהגן על הפרטיות האישית, כמו גם על זו של אחרים.
5. חשיבה ביקורתית: היכולת להבחין ברשת בין מידע אמיתי ושקרי, תוכן טוב ותוכן מזיק, וכן בין תוכן אמין למפוקפק.
6. עקבת רגל דיגיטלית: היכולת להבין את טבען של עקבות הרגלים הדיגיטליות  וההשפעות שלהן בעולם האמיתי, ולנהל אותן באופן אחראי.
7. אמפתיה דיגיטלית: היכולת להיות אמפתי כלפי הצרכים והרגשות של אחרים ברשת.
8. ניהול בריונות רשת: היכולת לזהות מצבים של בריונות רשת ולהתמודד עמם  בחוכמה.

איך חינוך דיגיטלי איכותי צריך להראות חינוך דיגיטלי אזרחי איכותי חייב לכלול הזדמנויות להערכה ומשוב של התנהלות הילדים ברשת. כלי המשוב צריכים להיות מקיפים ומתאימים, על מנת שיוכלו להעריך לא מיומנויות רחבות של אינטיליגנציה דיגיטלית, אלא גם מיומנויות רכות שלה. בסופו של דבר, כל הזדמנויות ההערכה הללו צריכות להעניק לילדים הבנה טובה יותר של החוזקות והחולשות שלהם בהתנהלות דיגיטלית, כדי שהם ימצאו את הדרכים שלהם לעבר הצלחה.

מנהיגים לאומיים צריכים להבין את החשיבות של אזרחות דיגיטלית כיסודות של אינטליגנציה דיגיטלית. מנהיגי מערכת החינוך צריכים להעניק עדיפות גבוהה להטמעת תוכניות שיפתחו את  האזרחות הדיגיטלית של תלמידים, כחלק ממסגרת חינוכית מקיפה שתקדם אינטיליגנציה דיגיטלית וכן תעלה את רמת הביטחון של תלמידים בזמן הימצאותם ברשת.

חשוב מכל, לאנשים פרטיים יש את הכוח ועליהם ליזום חינוך לאזרחות דיגיטלית בסביבת ההשפעה שלהם: הורים בביתם, מורים בכיתות שלהם ומנהיגים בקהילה הרחבה. אין צורך לחכות. למעשה, אין זמן לחכות. ילדים כבר מוקפים בעולם הדיגיטלי ומשפיעים על האופן בו העולם הזה יראה מחר. זה תלוי בנו לוודא שהם מצוידים בכישורים ותמיכה כדי להפוך אותו למקום שבו הם יכולים ויוכלו לשגשג.

איך לנצל את זמן השיעור ולהישאר בחיים?

*לציבור המורים שלום. פוסט זה עוסק בחלקו הראשון בתכנון אלטרנטיבי של זמן השיעור הפרונטלי ובחלקו השני, בהצעה למתודה טכנולוגית לשיפור איכות הלמידה ויעול העבודה הצוותית. 

שיעורים טובים הם שיעורים שעוברים מהר. הם מעניינים ומשאירים לתלמיד חומר למחשבה. במציאות שבה התלמידים נדרשים לזגזג בין הדיסציפלינות השונות בכל שעה שעוברת, לנו המורים נכון אתגר משמעותי ורציני - לתכנן שיעור אפקטיבי ומשמעותי. לכולנו יש תכנית עבודה ולכולנו יש יעדים מוגדרים מהפיקוח של משרד החינוך ולעתים נדמה שאנחנו במרוץ נגד הזמן במטרה להספיק לדחוף לתלמידינו עוד ועוד תכנים למחברת בתקווה שלפני המבחן הם יזכרו לפתוח אותה ולשנן את מה שכתבו.

שיעור קונבנציונלי מורכב מ45 דקות שלרוב מתפלגות באופן הבא:

5 דקות - בדיקת נוכחות

3 דקות - סקירה של אירועי השיעור שעבר

2 דקות - פתיחת ספרים ומחברות

10 דקות - הקניית חומר לימודי חדש

10 דקות של דיון על החומר

ו15 דקות של הכתבת החומר.

המספרים כמובן, שרירותיים ומשתנים משיעור לשיעור והם כוללים בין השאר "טיפול" בבעיות משמעת והפגנת מאמצים ניכרים בעידוד התלמידים לריכוז והקשבה ובמלחמה בלתי פוסקת וסיזיפית בחבר הסלולרי שלהם.

מחקרים הראו שבדור התלמידים הנוכחי רמת הקשב של התלמידים יורדת באופן דרמתי לאחר 10 הדקות הראשונות של השיעור. את חמש הדקות האחרונות של השיעור מנצלים התלמידים לספירת הדקות שנותרו לאחור.

בפוסט זה אציע דרך חלופית לתכנון זמן השיעור. אני מיישם את הדרך הזאת מעת לעת הלכה למעשה ולדעתי היא אפקטיבית יותר אם כי לא ניתנת ליישום בכל שיעור.

אני סבור שמטרת השיעורים הפרונטליים היא ללמד את התלמידים ללמוד למידה שאינה מתבססת על הקניית חומר לימודי בלבד אלא מעודדת את התלמיד לפתח מיומנויות חשיבה וביקורת. כמובן שבסופו של דבר ידרשו התלמידים למיומנות פתרון המבחן, אך אני סבור שאם התלמידים ידעו כיצד ללמוד את החומר (לא בשינון אלא בביקורת) ולעבד אותו בעצמו באמצעות התכתבות עם סט ערכיהם ואמונותיהם הם יזכרו טוב יותר את החומר.

אני מציע מבנה שיעור שנראה בערך כך:

5 דקות - התכנסות ובדיקת נוכחות
5 דקות סקירה של אירועי השיעור שעבר

5- עד 10 הצגת הנושא באמצעים אינטראקטיביים

10 דקות - דיון בנושא והקניית מושגי מפתח.

10 דקות - סיכום ותובנות ביקורתיות יצירתיות וניהול שיח חופשי על הנושא.
5 דקות חזרה על מושגי מפתח.

גם מבנה זה הוא מבנה שרירותי שיכול להשתנות משיעור לשיעור אבל מה שעומד במרכזו הוא הדיון החופשי. 

רובנו מתייחסים לדיון כמעין תרגיל של שאלת שאלות שהתשובות להן נמצאות אצלנו בראש. התלמידים שלנו התרגלו לסגנון חשיבה זה וחלקם לא משתתפים בדיונים מכיוון שהם אינם יודעים את התשובה שנמצאת אצל המורה בראש. תרגיל זה לא רק שאינו משאיר מקום ללמידה משמעותית אלא משרה על התלמידים שאינם משתתפים בדיון תחושה של חוסר אונים הנובעת מהצורך לפתח מיומנויות טלפתיה וקריאת מחשבות בסגנון מנטליים.

תלמיד שטועה הוא תלמיד שלומד.

על פי גישה זו של דיון חופשי יש לאפשר לתלמיד לטעות. אם תלמיד ענה תשובה "שגויה" יש לעודד אותו לספר מדוע הוא הגיעה לתשובה הזו ולתקנו לפי קו החשיבה שהנחה אותו. בדיון חופשי, על המורה לנווט את השיח בין התלמידים ולשמש כ"בורר" באם מתקיים ויכוח ביניהם. עלינו לזכור תמיד שאם תלמיד טעה בתשובה, הטעות התקבלה לא מפני שלא הקשיב או לא הבין אלא מפני שהאמירות שיוצאות מפינו יכולות לקבל משמעות פוליסמית (פרשנויות רבות)

לאן נוליך את ההכתבה?

במבנה השיעור שהצגתי לא קיימת הכתבה מכיוון שאני סבור שהמחברת אינה התלמיד. אני סבור שאם מחברות יכלו לדבר ולכתוב הן היו מקבלות 100 בבגרות בלי להתאמץ.
עם זאת, בוודאי שהתלמיד צריך מקור חומר כלשהו ללמוד ממנו לפני המבחנים, אך הכתבה היא פתרון שלא מעודד למידה משמעותית.
תלמידים רבים אינם מספיקים להעתיק מהלוח או לעמוד בקצב ההכתבה של המורה. הם נאלצים להשלים את מה שלא הספיקו להעתיק ממחברות חבריהם בהפסקה או בבית ולעתים לא נדירות הם אינם מסיימים את מלאכת ההעתקה כלל וכך נוצרות מחברות שאם היו ניגשות למבחן הן היו עוברות אותו בציון חלקי או לא עוברות אותו כלל.

אז מה הפתרון?

הסיכום המוכתב קיים אצל המורה עוד בטרם הוטמע במחברת התלמיד ולדעתי אין זה מחויב במציאות שחלק גדול מהשיעור יתבזבז על מלאכה מעייפת זו של העתקה ועמידה בקצב ההכתבה.
הפתרון אותו אני מציע הוא יצירת מאגר חומרי לימוד לפי מקצוע, נושא ושיעור. המאגר ימצא באתר אינטרנט ייעודי (אפשר גם בדרייב של גוגל) ובו יוכלו התלמידים למצוא את כל סיכומי השיעורים לקראת המבחן או בעת ביצוע עבודה. בשנה שעברה יישמתי פרויקט זה בבית הספר עירוני ה' בחיפה ומורים שפנו לדרך זו מדווחים על הקלה משמעותית והורדת לחץ עבודה לקראת מבחנים. 

דוגמא: התלמידים שלנו במסגרת מגמת תקשורת נהנים מחומרי הלמידה השונים (מצגות, עבודות, סיכומים ועוד כל מיני...) באתר יעודי שנבנה לצורך כך בפלטפורמות חינמיות. אנחנו מעודדים את תלמידינו לבצע את העבודות וללמוד למבחנים דרך האתר בשלושה צעדים פשוטים.
לחצו כאן כדי לעבור לאתר היעודי
לחצו על הלשונית חומרי עזר ולמידה 
בחרו בעבודות ומצגות 

לא רוצים להכניס את החומרים היקרים שלכם לגוגל? אין בעיה. מערכת המשוב מאפשר עבודה עם מערכת מודל וכך כל תלמיד יכול לקבל באמצעות המשוב את כל החומר הלימודי שלו הוא זקוק.

לשיטת עבודה זו מספר יתרונות.

1. פחות דפים מודפסים נעלמים או תפוסים מקום בתיק התלמיד.
2. לאורך זמן ההשקעה הזו של להכניס חומרים למאגרי מידע משתלמת מכיוון שהחומר הלימודי לא משתנה כל שנה ואפשר לנצל מאגרים אלה לאורך זמן.
3. השיעורים הופכים לאינטראקטיביים יותר כי הזמן שיועד להכתבות מנוצל למטרות אחרות כגון: דיון, מיומנויות למידה, תרגול ועוד...
4. התלמידים לא מתעייפים כל כך מהר. ההכתבה היא מלאכה מעייפת מאין כמוה ושוחקת.
5. מאגרי מידע אלה יכולים לשרת צוותי מקצוע מרובי מורים ולחסוך עבודה רבה. במקום שכל מורה יעבוד כאטום בודד במרחב הבית ספרי, אפשר להפוך את מלאכת יצירת המאגר למאמץ משותף של כלל המורים באותו המקצוע.

אתם מוזמנים ומוזמנות לפנות אלי לייעוץ והדרכה בנושא. זה הזמן שלנו ליצור את השינוי לטובת בריאותנו הנפשית ואיכות ההוראה שלנו.

חשבון בגוגל, בשביל מה זה טוב?

“אני לא רוצה לעבור לGmail” אמר לי עמית לעבודה לפני שבוע. “יש לי חשבון בwalla כבר הרבה שנים ואני די מרוצה ממנו אז למה אתה רוצה שאני אעבור למשהו חדש?”

ובכן ג’ימייל בשונה משאר ממקשי העבודה המציעים דואר אלקטרוני בחינם הוא לא סתם תיבת דואר. ג’מייל הוא חלק ממכלול של כלים לניהול ממשקי תוכן ברשת מבית גוגל.

גוגל הוא מנוע החיפוש הפופולרי ביותר מתחילת המאה ה21. הוא מכונה בפי רבים “דר’ גוגל” מפני שאליה פונים בכל שאלה או עניין ברשת. בתחילת דרכה “גוגל” הייתה לא יותר ממנוע חיפוש לדירוג תוצאות חיפוש אתרים ברשת אבל מאז עברו הרבה מאד קודים בערוצי השרתים של החברה והיום גוגל היא לא פחות מקונגלומרט שרותי תוכן ואפליקציות המציע שרותים מגוונים שמי שנחשף אליהם לא מבין איך הוא עבד בזירת האינטרנט לפני כן.

אם כן במה מותר חשבון הדוא”ל ג’ימייל ממתחריו?

בראש והראשונה חשבון הדוא”ל של גוגל מציע מגוון כלים לניהול נכון וחכם של מלאי הדואר הנכנס למערכת באמצעות תגיות וכלי מיון נוספים. באמצעות הג’ימייל תוכלו לצרף לתכתובות שלכם קבצים עד גודל של 25 מגה. עד פי 3 ממה ששרותיי הדוא”ל המתחרים מציעים. שרות הדוא”ל של גוגל נחשב אמין יותר מכל השרתים החינמיים האחרים ולמעט מקרים נדירים לא נרשמו עד היום בעיות בקבלת דוא”ל למשתמשי הגוגל.

ערך משמעותי נוסף ומיוחד לנו המורים הוא הוא היכולת לתקשר עם תלמידינו באמצעות תכתובות והעברת מידע במערכת אחידה. ברור לנו שרצוי שלכל תלמידי התקשורת יהיה חשבון דוא”ל פעיל ונגיש. אם כך הדבר מדוע שלא נשתמש בממשק אחיד שמאפשר לנו לתקשר באותה שפה?

אם הגעתם עד כאן ועדיין אין לכם חשבון בגוגל תוכלו להיעזר במדריך שיצרתי.

“אוקי. אבל כבר יש לי חשבון דוא”ל אחר ואני עובד איתו. למה שאני אעבוד עם שני חשבונות?”

דרך חשבון הג’מייל אפשר בקלות לסנכרן חשבונות נוספים כך שבפעם הבאה שמישהו ישלח לכם מייל לחשבון הותיק שלכם מייל הוא יופיע בתוך הרשימה של הג’מייל. כמו כן תוכלו לבחור באמצעות איזו כתובת מייל לענות לשולח. זה פשוט, זה קל ובעיקר עושה את החיים הרבה הרבה יותר יפים.

רוצים לדעת איך עושים זאת בכמה צעדים פשוטים? צפו בסרטון הבא:

אז ג’מייל זה באמת כלי נפלא אבל מה עוד אפשר לעשות איתו? 

כפי שציינתי לעיל גוגל היא כבר מזמן לא רק מנוע חיפוש בעל מסך לבן נקי עם לוגו מעוצב. גוגל מאפשרת מגוון כלים המחליפים באופן מהפכני כלים מסורתיים של חברות מתחרות. בזירת האפליקציות של גוגל ניתן למצוא את המקבילות של הוורד, הפאוור פויינט והאקסל כשרותים מקוונים העונים לשם google docs, google slide ו google sheets. כלים אלה ועוד ניתנים באופן חינמי למשתמשי חשבון גוגל ולא כאן המקום להרחיב בדבר האפליקציות השונות, לכך אתייחס בפוסטים הבאים. יתרון נוסף ומשמעותי הקיים בכלים של גוגל הוא האפשרות לעריכת עמיתים של מסמכים באמצעות שיתוף חשבונות גוגל מרובים. כל אלה נמצאים ב”ענן” הנקרא google drive.

מדריך לעבודה עם גוגל דרייב.

בנוסף לאפליקציות המגוונות הנמצאות בענן, כונן הגוגל (drive*) הוא בעצם יחידת איחסון לכל דבר ועניין. הוא מחליף במובנים רבים את הדיסק און קי הידוע ביכולתו להיעלם או להינזק והוא מאפשר גישה אליו מכל מחשב המחובר לרשת האינטרנט כך שהמידע שלכם יכול להיות זמין עבורכם מכל מקום שתחברו, בין אם זה מחשב נייח, נייד, טבלט או טלפון חכם. בעצם כונן הגוגל מאפשר העלאה של כל סוג תוכן שיש ברשותכם. מסמכים בכל הפורמטים, סרטונים, תמונות וסריקות, מוסיקה ועוד… כל אלה יהיו זמינים עבורכם בכל מקום אם תבחרו לעבור לעבוד כלי זה. בגוגל מרחיבים מפעם לפעם את נפח האיחסון שלהם בכונן וכיום הוא עומד בגרסא החינמית שלו על לא פחות מ15G לאיחסון נתונים. מספר מרשים לכל הדעות שמשאיר אבק לשרותי ענן אחרים המוצעים ברשת.

כמורים אנו נדרשים להתעדכן בפיתוחים הטכנולוגיים ובכלים שמאפשרים חווית למידה מאתגרת ורלוונטית לתחומי הדעת השונים.

בפוסטים הבאים אציג יותר לעומק את היתרונות של כלי הגוגל.

איך ללמד תלמידים לסכם נושא או איך להפוך לומד פסיבי ללומד אקטיבי.

כמה פעמים קראתם תשובה של תלמיד במבחן, או שבדקתם שיעורי בית, וראיתם שהתשובה חלקית ולא ממוקדת? כנראה שחלק מהסיבה לכך היא הקושי של תלמידים לסכם את החומר בצורה יעילה וממוקדת למידה.

האם כל התלמידים שלנו יודעים לסכם?

מיומנות הסיכום היא מיומנות מורכבת ולא פעם אנו שוגים לחשוב שמיומנות הזאת מוטמעת בתלמידינו עוד מימי בית הספר היסודי. אנו מבקשים מתלמידינו לסכם את החומר לקראת מבחן או עבודה ונדמה לנו שפעולה זו תהיה אפקטיבית עבור תלמידינו כי הרי מיומנות הסיכום היא עניין בסיסי בלימוד.

מה העיקר ומה הטפל?

שיעורים פרונטליים מתנהלים על פי קוד חשיבתי מסוים. התלמיד נדרש לעקוב אחרי רצף ההקשרים של המורה בכיתה ולא תמיד מצליח להבחין בין העיקר והטפל בדבריו של המורה. אין נורה שנדלקת או זמזם שנדלק כשהמורה מגיע לפואנטה שלו והמיומנות של לברור את המוץ מן התבן לא תמיד צולחת ועלולה להוביל לפירוש לא נכון של עיקרי הדברים. על מנת לסכם בזמן השיעור התלמיד צריך לבצע שתי פעולות במקביל לפחות. הקשבה לשיעור וכתיבה. מיומנות זו קשה גם לאנשים בוגרים, קל וחומר לבני נוער. אנחנו מנסים להתגבר על מכשול זה באמצעות הכתבת עיקרי הדברים במהלך השיעור (כדי לאפשר לתלמידים לחזור על החומר לקראת בחינה או בכלל) אך לעתים התלמיד לא מספיק לכתוב הכל או מאבד ריכוז במהלך ההכתבה.

כפל המשימות יוצר התלבטות:

האם כדאי שהתלמידים יכתבו תמיד את מה שאנו אומרים ואז יסתכנו באי-הבנה של החומר מפני שהקשב והריכוז שלהם מופנה לפעולת הכתיבה? או שאולי עדיף להם (ולנו) שימשיכו להקשיב אבל יסתכנו בכך שישכחו את מה שאמרנו בכיתה וימצאו את עצמם בסוף השיעור עם דף ריק?

אין תשובה פשוטה לשאלות הללו. לכן לא מפתיע שאנו שומעים מתלמידינו משפטים כמו, "המורה, את מדברת מהר מדי ואני לא מספיק לכתוב" או, "המורה, אני מקשיב ומעדיף לא לכתוב".

עוברים מפסיביות לאקטיביות.

איך נלמד את התלמידים שלנו לסכם את החומר בצורה טובה, מהירה וממוקדת?

הרעיון הוא ללמד את התלמידים להיות אקטיביים, כך שלא רק יקשיבו או יקראו את החומר באופן פאסיבי, אלא יהיו אקטיביים וממוקדים (ועל הדרך גם ירוויחו הכנת החומר לקראת המבחן).

ככל שהתלמידים שלנו יהיו אקטיביים יותר, כך הם יהיו מרוכזים יותר במהלך הלמידה, יבצעו תהליכים קוגניטיביים של עיבוד מידע ברמה גבוהה יותר ולכן גם יצליחו להבין, לזכור ולהפנים את החומר טוב יותר ותוך פרק זמן קצר יותר.

איך שומרים על התלמידים אקטיביים? מלמדים אותם להמיר את החומר הלימודי לשאלות!

שאילת שאלות על החומר הנלמד מסייעת לגיבוש מסגרת רעיונית לחומר, מערבת את התלמידים בתהליך הלמידה ובכך הופכת אותם ללומדים פעילים, מאפשרת להם להבחין בין עיקר לטפל ומעודדת ביצוע תהליכי חשיבה מורכבים יותר שמסייעים למהלך הלמידה.

בנוסף, כאשר התלמידים לא מצליחים לכתוב שאלות, בדרך כלל זה סימן שהם לא מבינים מספיק לעומק את החומר. כך הם (וגם אתם) מקבלים אינדיקציה מידית לכך שעליהם לחזור על החומר ולהבינו טוב יותר.

וכמובן בשיטה זאת מתקיים היתרון הפרקטי של מיקוד הלמידה לקראת מבחן וזכירה של הידע לאורך זמן ארוך יותר בשל הלמידה הפעילה.

כאשר התלמידים מנסחים לעצמם שאלות על החומר, הם בעצם מנחשים מה יכולות להיות השאלות במבחן. ככל שהם ישאלו יותר שאלות, מזוויות שונות וברמות שונות, כך גדל הסיכוי שינחשו שאלות שאכן יופיעו במבחן האמיתי.

דוגמא למתודת סיכום פעיל בכיתה.

שיטת "לשאול ולדעת" - כך תסייעו לתלמידים לסכם וללמוד באמצעות שאלות!

נבקש מהתלמידים לחלק את הדף לשני טורים: רחב וצר. בזמן השיעור התלמידים יכתבו את החומר בטור הרחב וישאירו את הטור הצר ריק.

ננחה את התלמידים לכתוב במהלך השיעור את מה שאנו מלמדים, תוך ניסיון לתעד באופן מדויק ככל האפשר את החומר שנלמד בשיעור. במידה והם לא מצליחים לעמוד בקצב, כדאי לא להתעכב כדי להשלים מילה או משפט שהוחמץ. במצב כזה מוטב להשאיר שורה ריקה בדף ולהשלים אחר כך את החסר בעזרתנו או בעזרת חבר לכיתה שכן הספיק.

השלב הבא הוא ניסוח שאלות על הנושאים המופיעים בסיכום, שאלות שהסיכום מספק את התשובות עליהן. חשוב שהתלמידים ינסו לראות את סיכום השיעור כסדרה של תשובות לשאלות שעליהם לכתוב. את השאלות יש לכתוב בטור הצר, קרוב ככל האפשר לשורה שבה נמצאת התשובה.

בהתחלה התלמידים יימצאו את הזמן לחשוב ולכתוב את השאלות רק לאחר השיעור. אולם לאחר שהם ייצברו ניסיון, הם יוכלו לבצע את רישום השאלות תוך כדי השיעור.

אנחנו ממליצים לכתוב את השאלות קרוב ככל האפשר לסיום השיעור (אם לא במהלך השיעור עצמו).  ממש כמו בהכנת שיעורי בית, עדיף לא להמתין כמה ימים, מפני שעם הזמן התלמידים שוכחים את מה שהיה בשיעור והדבר יקשה על ניסוח השאלות.

נתבונן עכשיו בדף הכולל את שני הטורים: מימין הסיכום שנכתב בזמן השיעור, ומשמאל השאלות שנוסחו על סיכום זה:

דף שנכתב בשיטת "לשאול ולדעת" - מצד ימין הסיכום, מצד שמאל - שאלות עליו.

בגמר כתיבת השאלות שהתשובה עליהן נמצאת בתוך סיכום השיעור, כדאי לכתוב גם שאלות נוספות שאין עליהן תשובה בטקסט.

שאלות אלו יסומנו בסימן מיוחד (למשל כוכבית), שיעיד שהתשובה עליהן לא מצויה בטקסט הנוכחי. ייתכן שהחומר שיילמד בהמשך יספק את התשובה עליהן, או שהתשובה נמצאת בספר הלימוד של המקצוע. כדאי לעודד את התלמידים להציג שאלות אלו בפניכם או בפני הכיתה, שכן הן לעיתים קרובות מקדמות ומעמיקות את הלמידה. כך או אחרת, שאלות אלו ישמשו את התלמידים כאשר הם יתכוננו לבחינה.

בנוסף לכך, כדאי שהתלמידים ינסחו בסוף כל שיעור שאלה כללית על כל החומר שנלמד. שאלה זו תהווה מעין שאלת סיכום של השיעור. למשל: מה ניתן להסיק על עמדת הכותב לאחר קריאת הפרק? מה הרעיון המרכזי שעומד בבסיס הטקסט? מה יכולה להיות כותרת הטקסט במילים שלי?

מה עושים עם כל השאלות הללו?

הלמידה מתבצעת באופן הבא: התלמידים קוראים את השאלות שכתבו במהלך הסיכום ועונים עליהן בעל פה. אם הם יודעים את התשובה, הם עוברים לשאלה הבאה. כאשר התלמידים נתקלים בשאלה שהם אינם יודעים את התשובה עליה, הם קוראים את הפסקה הצמודה לשאלה בטור הרחב ומאתרים בה את התשובה. כך התלמידים חוזרים רק על החומר שאותו הם לא יודעים.

בשיטה זו התלמידים מבצעים למידה אקטיבית, למידה שדורשת ריכוז ובכל רגע נותנת משוב שעוזר לדעת אם הם יודע את החומר או לא.

אנו, המורים, יכולים לבקש מהתלמידים להציג את השאלות שהם כתבו לשאר חבריהם לכיתה ואז לתת לכל תלמיד להתמודד עם השאלות שכתב תלמיד אחר, או לעשות "בנק" שאלות שיהיו זמינות לכלל התלמידים.

סביר להניח שהתמודדות זו תהיה קשה יותר, מכיוון שהיא מזמנת התמודדות עם שאלות שעליהן התלמיד לא חשב. עם זאת, מאחר ששלב זה מתקיים לאחר החזרה הראשונה על החומר, הוא מאפשר העמקה ומשפר את רמת השליטה בנושא הנלמד.

ישנן עוד דרכים רבות ויצירתיות לסיכום חומר אקטיבי ומבוקר בכיתה. שימוש בעזרים טכנולוגיים כגון "בלוג שאלות" או "לוח שיתופי" שעליהם אכתוב בהמשך יכולים להיות אפקטיביים מאד.

דרכי שימוש נוספות לשאלות משיטת "לשאול ולדעת"

שאילת השאלות יכולה לשמש כדרך להשארת החומר הנלמד בתודעה, לריענון השליטה בחומר ולבדיקה עצמית של רמת השליטה של התלמידים בחומר, ולא רק כחזרה למבחן. ניתן למשל להמליץ לתלמידים לקרוא אחת לתקופה מסוימת, למשל פעם בחודש, מספר שאלות מכל שיעור ולנסות לענות עליהן, כסוג של מבדק ידע תקופתי קצר. אפשר גם לבקש מהתלמידים לחזור על השאלות משיעור מסוים, אם אנחנו מתכוונים ללמד בשיעור הבא חומר המתבסס על תוכנו של אותו השיעור.

לסיכום

המעורבות שלנו, המורים, בהצלחת השיטה היא קריטית. חשוב לתרגל את השימוש בה בכיתה כמה פעמים בכדי להבטיח את הבנתה ובכדי לשדר לתלמיד שמדובר בשיטה שאתם מאמינים בה, שכן פעמים רבות רק מה שמורה עושה בכיתה ו"גוזל" ממנו זמן שיעור, נתפס על ידי תלמידים כבעל חשיבות או משמעות. תוך שבועות ספורים תראו שינוי ברצון, ביכולת ובהישגים של התלמידים.

*נערך מתוך מאמר מאת: רן שמשוני , איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, בעל תואר שני בחינוך ותואר ראשון בהנדסה. ממקימי חברת "פסיפס" ובעל ניסיון של 17 שנה בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, סגלי חינוך, סטודנטים וילדים. ממחברי הספר“סודות הלמידה”, נושא תו התוכן של מכון אדלר. קישור למאמר המלא: http://www.edunow.org.il/edunow-media-story-205756